איך להתכונן לראיון עבודה

הכנה לראיון יכולה להרגיש כמו לימוד למבחן בלי סילבוס. יש מי שמנסים לתרגל כל שאלה שהם מוצאים ובסוף לא זוכרים אף אחת. אחרים מחליטים לאלתר ומקווים שהשיחה תתגלגל לטובתם. יש דרך ביניים טובה יותר: להכין לעומק מספר קטן של דברים ולתת להם לשאת את רוב הראיון.

מה המראיין באמת שואל

לא משנה הניסוח, כמעט כל שאלת ראיון היא גרסה של אחת משלוש: האם יש לך יכולת לעשות את העבודה, האם העבודה תיעשה היטב יחד עם האנשים האלה, והאם המשרה הזו באמת רצויה לך? "ספר/י על מחלוקת עם עמית" עוסקת בעבודה עם אחרים. "תאר/י לי פרויקט מההתחלה ועד הסוף" עוסקת בעבודה עצמה. "למה החברה הזו?" עוסקת במוטיבציה. ברגע שרואים את זה, שאלה לא מוכרת מפסיקה להפחיד. כל מה שצריך הוא להבין איזו מהשלוש נשאלת, ולענות עליה.

ההכנה המועילה ביותר נובעת מכאן. במקום לכתוב תסריט לתשובות על מאה שאלות, כדאי לבנות כחמישה סיפורים אמיתיים מהחיים המקצועיים שלך שיכולים לענות על רובן. יחד הם צריכים לכסות משהו שבנית או סיפקת ושאפשר להתגאות בו, בעיה או טעות שטיפלת בה, מחלוקת ואיך היא נפתרה, פעם שבה היה צריך ללמוד מהר או לשנות דעה, ורגע שבו עזרת למישהו אחר להצליח. לכל סיפור כדאי לתת מבנה פשוט: המצב במשפט או שניים, מה עשית, ומה השתנה בעקבות זה. כשמדברים על החלק שלך, אומרים "אני" ולא "אנחנו", ומתרגלים עד שכל סיפור לוקח פחות משתי דקות. סיפור טוב הוא גמיש. הסיפור על הצלת פרויקט שהתעכב יכול לענות על שאלות על לחץ, תעדוף, עבודת צוות וכישלון, תלוי באיזה חלק שמים את הדגש.

אחר כך מניחים את הסיפורים ליד המשרה. עוברים על המודעה, מסמנים בקו כל דרישה ורושמים איזה סיפור מוכיח אותה. כשלדרישה אין סיפור, כדאי לחפש משהו קרוב: עבודה קודמת, קורס, התנדבות, פרויקט אישי. פערים הם דבר נורמלי. מה שחשוב הוא להחליט איך לדבר עליהם לפני שמישהו שואל. אם עדיין בוחרים לאילו משרות לפנות, אפשר לחפש ברשימת המשרות ולהעדיף את אלה שרוב הסיפורים שלך מתאימים להן, כי הרבה יותר קל להתכונן למשרה שבאמת מתאימה לך מאשר להתכונן לבלף.

השאלות שאפשר לצפות מראש

אין צורך בהיסטוריה של החברה. צריך שלוש או ארבע עובדות על מה שהצוות עובד עליו עכשיו ולמה זה חשוב לו, ואותן אפשר למצוא במודעה, בדף הקריירה ובחדשות האחרונות. כדאי לכתוב משפט אחד על מה שהיית רוצה לעזור בו. המשפט הזה הוא התשובה ל"למה לעבוד דווקא כאן?", והוא יישמע טוב בהרבה מכל דבר שהועתק מהצהרת החזון.

כמה שאלות עולות לעתים קרובות כל כך שיהיה זה רשלני לא להתכונן אליהן. "ספר/י לי על עצמך" מבקשת גרסה קצרה של איפה הדברים עומדים היום, מה הוביל לכאן ולמה התפקיד הזה הוא הצעד הבא. "מה הסיבה לעזיבה?" צריכה לקבל תשובה עניינית שמסתכלת קדימה, אף פעם לא תלונה על אדם. בחוזקות ובחולשות, כדאי לבחור דברים אמיתיים, ובחולשה, להראות מה נעשה כדי לטפל בה. וחשוב לדעת את טווח השכר לפני ההגעה, כדי שהשאלה לא תתפוס אותך בניחושים. כדאי לכתוב תשובה קצרה לכל אחת, בערך דקה כשאומרים אותה, ולומר אותה בקול פעם אחת. לא משננים תסריט; מוודאים שקל להתחיל את המשפט הראשון.

כדאי להכין גם כמה שאלות משלך, כי מראיינים שמים לב למה ששואלים אותם. השאלות שעובדות מראות שחשבת על המשרה: איך נראים החודשים הראשונים, מה החלק הקשה ביותר בתפקיד, איך הצוות מקבל החלטות, מה השתנה לאחרונה. שואלים אחת או שתיים, ורושמים את התשובות אחר כך.

היום עצמו

רוב האסונות שאפשר למנוע הם מעשיים, אז כדאי לטפל בהם יום או יומיים לפני. יש לוודא את השעה, את המקום או את הקישור לפגישה, ואת שמות האנשים שהפגישה איתם. בשיחת וידאו בודקים את המצלמה, המיקרופון, התאורה והחיבור, ומחזיקים טלפון בהישג יד כגיבוי. כדאי להחליט מראש מה ללבוש ולתכנן להגיע, או להתחבר, כמה דקות מוקדם, כדי שעיכוב לא יהפוך לבהלה.

יש לתרגל בקול לפחות פעם אחת. קריאת תשובות בשקט לא עושה דבר לקול, ורק כשאומרים תשובה בקול שומעים איפה היא מתפזרת. שני סבבים מספיקים בדרך כלל; יותר מזה, והתשובות מתחילות להישמע משוננות.

ביום עצמו, המטרה היא רוגע ולא שלמות. מקשיבים לשאלה עד הסוף, עוצרים לרגע ועונים על מה שבאמת נשאל, עם סיפור כשהוא מתאים. אם שאלה לא ברורה, אפשר לשאול למה הכוונה. אם צריך רגע לחשוב, אומרים את זה, כי שתיקה קצרה מזיקה הרבה פחות מתשובה חפוזה. בסוף מודים ושואלים על השלבים הבאים. אחר כך, כל עוד הכול טרי, רושמים מה נשאל ואיך זה הלך. לוח המועמדויות שומר את ההערות האלה במכשיר שלך, והן מקלות על הראיון הבא.

ראיון הוא שיחה בין שני צדדים ששניהם רוצים התאמה טובה. מכינים את הסיפורים, את השאלות ואת הפרטים המעשיים, ואז סומכים על ההכנה. אם רוצים עוד משרות להתאמן עליהן, אפשר לעיין במשרות מרחוק או בכל רשימת המשרות, ולהתחיל באלה שהסיפורים שלך מתאימים להן במיוחד.