איך לבנות קורות חיים טובים יותר
4 דקות קריאה

לקורות חיים יש תפקיד אחד: להשיג לך שיחה. בדרך כלל תוכנה קוראת אותם קודם, ואז אדם מרפרף עליהם כשהוא עובר על ערימה של אחרים, לא פעם בהרבה פחות מדקה. זה לא מצריך עיצוב מתוחכם או טענות נועזות. זה מצריך מסמך שמבהיר במבט אחד את ההתאמה שלך למשרה, ורוב קורות החיים נכשלים בזה לא כי חסר ניסיון, אלא כי הניסיון קבור.
לבנות מגרסת אב, לא מתבנית
לפני שחושבים על עיצוב, אוספים הכול. לכל משרה, פרויקט או תפקיד משמעותי רושמים מה עשית, באילו כלים ושיטות השתמשת, ומה השתנה בזכות העבודה שלך. מוסיפים הכשרות, התנדבות ופרויקטים אישיים. מסמך האב הזה יכול להיות ארוך ככל שצריך, כי הוא לעולם לא נשלח. זה המלאי שממנו שואבים כל גרסה מותאמת, והוא חוסך את הצורך לשחזר את ההיסטוריה שלך מהזיכרון בכל הגשה.
המבנה של קורות החיים עצמם צריך להיות משעמם, במובן הטוב. לרוב התפקידים מתאים סדר פשוט: שם ופרטי קשר, תקציר קצר, ניסיון מהחדש לישן, השכלה והכשרות, ואז כישורים. משתמשים בכותרות פשוטות לכל חלק, בעמודה אחת ובגופן נפוץ. טבלאות, תיבות טקסט, גרפיקה וסמלים לא שגרתיים נראים מלוטשים בכלי עיצוב, אבל התוכנה שקוראת קורות חיים עלולה להשמיט אותם או לערבב אותם. בתחילת הקריירה או במעבר תחום, אין בעיה להקדים פרויקטים, הכשרות או כישורים להיסטוריה התעסוקתית, כל עוד זה החומר שהכי מתאים למשרה.
את התקציר כותבים אחרון, כשכבר ידוע מה מוצג מתחתיו. שתיים או שלוש שורות צריכות לומר מה הזהות המקצועית שלך, איזה תפקיד מחפשים, ואת שתיים או שלוש החוזקות שבזכותן יש לך התאמה, במונחים של המודעה עצמה היכן שהם מדויקים. מוותרים על ביטויים כמו "חריצות ויכולת עבודה בצוות". כולם משתמשים בהם, ולכן הם לא אומרים לקורא דבר.
ראיות עדיפות על תיאור
השיפור הגדול ביותר שרוב האנשים יכולים לעשות הוא להפוך תחומי אחריות לתוצאות. סעיף חלש מונה אחריות: "אחריות על מיילים של לקוחות". סעיף חזק מראה פעולה ותוצאה: "כתבתי מחדש את תבניות המענה וחיסלתי צבר ארוך של מיילים מלקוחות, וקיצרתי את זמן ההמתנה לתשובה". פותחים בפועל, אומרים מה עשית ומסיימים במה שהשתנה. אם יש מספר מדויק, משתמשים בו. אם אין, מתארים את ההשפעה במילים, ביושר, ולעולם לא ממציאים מספר, כי מראיין ישאל מאיפה הוא הגיע.
לכל תפקיד נותנים כמה סעיפים חזקים, כשהרלוונטי ביותר ראשון, ותפקידים ישנים או פחות רלוונטיים מתכווצים לשורה או שתיים. אחר כך מניחים את כל העמוד מול המודעה. מסמנים בקו את מה שהמעסיק מבקש ומוודאים שהצרכים האלה מופיעים במילים שלך בכל מקום שבו הם נכונים באמת: תואר היעד בתקציר, כלים בשם שהמעסיק נותן להם, שיטות בתיאור שהצוות משתמש בו. עיון במשרות ברשימת המשרות הוא דרך מהירה לראות איך מעסיקים בתחום שלך מדברים על אותה עבודה, כדי לשאול את אוצר המילים שלהם ביושר.
האורך נגזר מהרלוונטיות. עמוד או שניים מתאימים לרוב האנשים. על כל שורה שואלים אם היא עוזרת למישהו להחליט לדבר איתך, ואם לא, מוחקים אותה. רווח לבן הוא לא בזבוז; הוא מה שהופך את השאר לקריא.
לבדוק כמו שמעסיקים יבדקו
טעויות קטנות עולות יותר ממה שהן צריכות, לכן קוראים את קורות החיים בקול ואז מבקשים ממישהו אחר לקרוא אותם. בודקים שהתאריכים עקביים, שמספר הטלפון והמייל עובדים, ושכל קישור מוביל למקום שתומך בטענות שלך. שומרים בפורמט שהמעסיק מבקש, עם שם קובץ ברור, למשל השם שלך והתפקיד.
מעסיקים רבים מעבירים קורות חיים דרך מערכת לניהול מועמדים לפני שמישהו רואה אותם. בדיקת קורות החיים מראה איך מערכות נפוצות קוראות את הקובץ שלך, במכשיר שלך, ומציעה תיקונים לכל מה שהן מפספסות. בודקים את הגרסה המדויקת שמתכוונים לשלוח, לא רק את גרסת האב, כי ההתאמה עלולה ליצור בעיות עיצוב משלה.
פערים ושינויים ראויים לאותו יחס פשוט. פער בהיסטוריה התעסוקתית הוא דבר נפוץ; אם הסבר עוזר, נותנים הסבר קצר, כמו לימודים, טיפול בבן משפחה או בריאות, ומזכירים כל דבר רלוונטי שעשית או למדת בתקופה הזו. במעבר תחום, פותחים במה שעובר איתך: הכישורים והתוצאות שרלוונטיים ישירות לסוג העבודה החדש. ואם מגישים מועמדות לשני סוגי משרות שונים, יוצרים מגרסת האב שתי גרסאות, שכל אחת פותחת בחומר המתאים ביותר לה. זה דורש יותר מאמץ מגרסה גנרית אחת, אבל כל גרסה נקראת אז כאילו נכתבה עבור התפקיד, וזו כל הנקודה.
ולבסוף, שומרים על קורות החיים עדכניים. מוסיפים לגרסת האב כשמשהו קורה, ולא כשפתאום צריך קורות חיים; שורה שנכתבת בשבוע שבו פרויקט מסתיים היא קלה ומדויקת. לוח מועמדויות יכול לתעד איזו גרסה נשלחה לאן ומתי. וכדי לראות איך קורות החיים שלך מחזיקים מול משרות אמיתיות, אפשר לחפש במשרות מרחוק או בכל רשימת המשרות ולהשוות אותם לכמה מודעות שבאמת היית רוצה לזכות בהן.