איך לענות על "ספר/י לי על עצמך"
4 דקות קריאה

נדמיין שתי מועמדות לאותו תפקיד תמיכה, ששתיהן נשאלות "אז, ספר/י לי על עצמך" כבר בדקה הראשונה.
הראשונה מתחילה מהמקום שבו גדלה, עוברת לתואר שלה, מזכירה עבודת קיץ, אחר כך שנת חופש, אחר כך את התפקיד הראשון שלה, ואחרי שתי דקות היא עדיין רחוקה כמה שנים מכל דבר שמעניין את המראיין. כל מה שהיא אומרת נכון. שום דבר מזה לא עונה על השאלה שנשאלת באמת, שהיא: מי היא בעבודה, למה היא מתאימה למשרה הזו, ולמה היא נמצאת בחדר הזה?
השנייה אומרת: "אני מומחית לתמיכת לקוחות בחברת תוכנה, ושם אני מטפלת בפניות המסובכות יותר ועוזרת להכשיר עובדים חדשים. לפני כן עבדתי בקמעונאות, ושם למדתי לשמור על קור רוח מול אנשים נסערים. אני מחפשת תפקיד שבו אוכל לעשות את זה במוצר גדול יותר, וההתמקדות שלכם בקליטת לקוחות חדשים היא החלק בתמיכה שהכי מהנה אותי." זה לוקח בערך שלושים שניות. עכשיו המראיין יודע מה היא עושה, מאיפה זה הגיע ולמה היא רוצה את המשרה הזו, ויש בידיו שלושה חוטים למשוך בהם בשאר השעה.
ההבדל הוא לא כישרון או ביטחון עצמי. ההבדל הוא מבנה.
הווה, עבר, עתיד
לתשובה השנייה יש מבנה פשוט שעובד כמעט לכל אחד. מתחילים בהווה: מה התפקיד שלך עכשיו, או התפקיד האחרון, ודבר אחד שיש לך בו כישרון. מוסיפים קצת עבר: חוויה מוקדמת אחת או שתיים שהובילו לכאן ושחשובות למשרה הזו, לא את כל ההיסטוריה שלך. מסיימים בעתיד: למה התפקיד הזה מעניין אותך ואיך הוא מתחבר למה שנאמר זה עתה. כל התשובה צריכה להימשך לכל היותר בערך דקה וחצי. כדאי לחשוב עליה כעל הטריילר, לא כעל הסרט.
מה נכנס לכל חלק תלוי במודעה, אז כדאי לקרוא אותה שוב לפני ההכנה. מאתרים את שתיים או שלוש נקודות החפיפה החזקות ביותר בין מה שהמעסיק צריך לבין מה שעשית, ומוודאים שהתשובה נוגעת בכל אחת מהן. אם יש תוצאה שאפשר להתגאות בה ושמתאימה לתפקיד, מזכירים אותה בקצרה ונותנים להם לבקש את הפרטים. משמיטים את מה שלא עוזר: היסטוריה אישית, עבודות לא קשורות וכל דבר שלילי על מעסיק קודם. קצת אישיות מתקבלת בברכה, למשל תחביב שמתחבר לעבודה, כל עוד זה קצר ורלוונטי.
המבנה מתגמש לפי המצב שלך. במעבר קריירה, פותחים בכישורים שעוברים איתך ומסבירים את המעבר במשפט אחד ברור, משהו כמו: "לימדתי כמה שנים, ואני רוצה לעבור להדרכה בארגונים, כי הסבר רעיונות ובניית חומרי לימוד הם מה שהכי מהנה אותי." אחר כך נותנים דוגמה מוחשית אחת שמוכיחה את הקשר. אם הניסיון מוגבל, מתחילים במה שנחשב: לימודים, פרויקטים, התנדבות, עבודה במשרה חלקית. נותנים שם לכישור שכל אחד מהם מראה, ואומרים מה משך אותך לתחום. עניין אמיתי שמגובה בדוגמה אמיתית אחת חזק בהרבה מהתנצלות על מה שעוד לא עשית.
כדי שהתשובה תישמע כמוך צריך קצת תרגול. כותבים את שלושת החלקים כהערות קצרות ולא כמשפטים מלאים, ואז אומרים את התשובה בקול כמה פעמים ומודדים זמן. מוחקים כל מה שמאט. כדאי להקליט את עצמך פעם אחת ולהקשיב למילות מילוי ולרגע שבו הנקודה הולכת לאיבוד. עדיף לא לשנן מילה במילה: תשובה מדוקלמת נשמעת נוקשה, ושורה אחת שנשכחת יכולה להפיל הכול, ואילו הערות מאפשרות לומר את זה קצת אחרת בכל פעם ועדיין להגיע לנקודה.
רוב הטעויות הנפוצות נובעות משכחה של מה השאלה נועדה לברר. דקלום קורות החיים לפי סדר התאריכים, התחלה מוקדמת כל כך ששום דבר רלוונטי לא מופיע במשך דקה, הקטנה או ניפוח של עצמך, היעדר קשר בין הסיפור שלך למשרה הזו כך שהמאזין צריך לנחש למה סופר, או דעיכה בלי נקודת סיום: כל אחת מהן משאירה למראיין לעשות עבודה שהתשובה הייתה צריכה לעשות בשבילו.
כדאי להתאים את עצמך גם למי שמקשיב. מול מנהל מגייס, שמים את הדגש על העבודה עצמה. מול מגייס בשלב מוקדם, נשארים קצת יותר כלליים ומבהירים מה מחפשים. מול פאנל, מסתכלים על כל הנוכחים ושומרים על תשובה הדוקה. אם מישהו קוטע עם שאלת המשך, מקבלים את זה בברכה; קטיעה היא בדרך כלל סימן לעניין.
תשובה טובה מזמינה שאלות, אז כדאי להיות מוכנים לגבות כל טענה בסיפור. אם נאמר בתשובה שהפניות המסובכות יותר עוברות אליך, כדאי שתהיה מוכנה פנייה ספציפית אחת לתיאור. לפני הראיון עוברים על ההערות שלך בלוח המועמדויות ובודקים שקורות החיים מספרים את אותו סיפור כמו התשובה. ואם עדיין מחפשים תפקידים להתכונן אליהם, אפשר לחפש ברשימת המשרות או במשרות מרחוק, ולהתחיל באלה שבהם קל לדמיין את עצמך עונה כך בביטחון.